אז איך מגייסים אומץ "לצאת החוצה"?

ההקשרים שעושים את ההבדל במציאות

רוצים לפגוש את עצמכם?

בואו נפגש!

השאירו פרטים:

אני רוצה לספר לכם סוד:

בכל פעם כשאני כותבת פוסט חושפני, בכל פעם שאני שולחת דיוור ובכל פעם שאני עולה ללייב – אני מרגישה חרדה בתוכי. יש משהו במגע הזה עם המציאות – בלצאת החוצה -  שמרעיד לי את הפופיק. ולא נראה שהחרדה פוחתת גם כשאני עושה את זה באופן סדיר.

תמיד יש את הפחד לקבל "לא" ויש מלא דרכים שבהן ה"לא" יכול להשתקף; באנשים שמורידים את עצמם מהרשימות, בפוסטים שלא מגיבים, או בהערות רבות לגבי מה הייתי יכולה לעשות אחרת (כל כך הרבה פעמים שמעתי את המשפט: "את הרבה יותר "טובה" במציאות"...). תמיד אחרי שאני עושה פעולה משמעותית שנוגעת במציאות – אני מקבלת גם "לא". וזה מפחיד. תוסיפו את זה שתמיד יש סכנה שאני אראה לא טוב בעיני אנשים שיחוו מבוכה מרמות האותטיות והפגיעות שלי, לא יתחברו, או יחשבו שזה לא מתאים, ותקבלו מספיק סיבות להישאר באזור הנוחות שלי.

תכל'ס עם כל הפרשנויות האלו בכל פעם שאני יוצאת החוצה אני אשכרה מגייסת המון אומץ בשביל לגעת במציאות במקום שבו אנשים אחרים יכולים לראות אותי.

פעמים אינספור קיבלתי תגובות מאנשים שאומרים לי: "תודה רבה על האומץ. אני גם מרגישה אותו הדבר אבל בחיים לא הייתי מעזה להגיד את הדברים שאת אומרת".

אז איך אני בכל זאת עושה את זה? איך אני חושפת את נימי נפשי ונשמתי בשביל לתת ערך לאנשים שקוראים? מה מוביל אותי שם?

  1. אם יש לי מתנה (ויש לי ולכל אחד ואחת מכם) ואני יודעת מהי – זו האחריות שלי לתת אותה לעולם בדרך הנדיבה ביותר שאני מכירה. לא לתת את המתנה שלי – זה לחטוא לעצמי. כשאני נמנעת מלתת את המתנה שלי בצורה חופשית – אז "קורים" לי דברים מבעסים שמטרתם לגרום לי "להזיז את התחת" ולמצוא עוד דרכים שבהן הערך שלי יבוא לידי ביטוי ויצא לעולם. מי שמחובר ליעוד שלו – היעוד שלו לא "מניח" לו פשוט להתעלם מהמתנה.
  2. למדתי להיות חברה טובה של ה"לא. מי שמנסה להמנע מלשמוע "לא", נמנע בהכרח לשמוע גם "כן". זה סטטיסטיקה פשוטה. למדתי לקבל את ה"לא" בשוויון נפש. הבנתי שכל "לא" מקרב אותי ל"כן" הבא. הפסקתי לקחת את ה"לא" באופן אישי - הוא לא אומר עלי כלום. ואני מברכת את בואו בידיעה שאם אשמע עוד מספיק ממנו, אז יגיע זמנו של ה"כן".
  3. וויתרתי לגמרי על "להראות טוב". התפקיד שלי הוא לא להראות טוב. הוא לא לדבר על case study כמורה למודת ניסיון, הוא לא להאדיר את עצמי ואת המוניטין והיכולות שלי (כל זה כמובן נחמד מאד, אבל זו לא המטרה), התפקיד שלי הוא לגעת לאנשים בבטן ובנשמה ולאפשר להם להתחבר לעצמם מהמקומות החשוכים ביותר. להעמיד פנים שלי עצמי אין מקומות חשוכים – זה בעיני לשקר. זה לא מקרב אנשים לעצמם ונותן להם עוצמה לשנות את עולמם לטובה. בשביל להיות קרובה אליכם ולגעת בכם, עלי להיות אותנטית ובהירה: כן, גם אני חווה קושי כמו כל אחד אחר, גם אני לפעמים מתייאשת, שוכחת ונשברת. גם אני מוצאת את עצמי לעיתים תגובתית ועושה יותר מדי, או יהירה, או לא קשובה. גם בחיי יש פערים בין המצוי לרצוי. בדיוק כמוכם – גם אני בדרך. אני מכירה את החושך על בוריו ורוקדת איתו– החושך הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ואם אני יכולה לרקוד איתו – אז כל אחד יכול. בכל פעם שאני מזהה את המחויבות הנסתרת שלי:"להראות טוב", אני מזכירה לעצמי שזו לא המטרה.
  4. למדתי לגעת במציאות ב"קטנה". כשציפיתי מעצמי ל"גדולות" התודעה שלי לא אפשרה לי ללכת לשם. כל הלא נודע הזה פשוט שיתק אותי. במגע שלי עם המציאות – יש פעולות קטנות ומיטיבות שנועדו לספק ערך לעולם. אני מבינה לעומק את העובדה שאם אני רוצה תוצאות במציאות – עלי לגעת במציאות בצורה אקטיבית. תוכנית עסקית מרהיבה ורעיונות גאוניים לא מתממשים מעצמם. הם אסופה של פעולות שעושות את ההבדל ויוצרות אינרציה שבמגע קבוע ונינוח עם המציאות – מתאספת לכדי אפקט משמעותי. ה"תוכניות הגדולות" הן יפות וראויות. כולנו שואפים להגשים אותם. אבל ההתבוננות על המציאות שלי מהפריזמה הזו – יכולה להרחיק אותי מהצעד האחד הבא. התוכניות ה"גדולות" יוצרות עומס תודעתי ופיזור שנובע מהפער הענק בין התוכניות למציאות. ואז אני מרגישה "תקועה" או מפוזרת. אני עובדת על המון דברים במקביל ומתקשה להגיע לסיום ול"יציאה". מה שיכול להיות מייאש. לכן - במקום זה, אני מתמקדת בלהביא את הצעד האחד הבא לכדי מימוש במציאות..
  5. אני עובדת בשיטת: "זרוק את התיק לצד השני של הנהר ואז תמצא את הדרך לחצות". במקום לדעת את כל התשובות לפני שאני פועלת, אני יוצאת החוצה לעולם בהצהרה מה אני הולכת לעשות ומתי – ואז התודעה שלי פשוט מתכווננת לשם. אני אגיע מוכנה ואספק את הערך במידה ואנשים יבואו לשמוע. אז במציאות אני סוגרת תאריכים ומודיעה לעולם, ואז – כשהתאריך מגיע: אני פשוט שם ממלאת את היעוד שלי.

אז זו הדרך שלי להתגבר על הפחד ולצאת האומץ שוב ושוב ושוב. לפעמים זה מצליח וזה נהדר, לפעמים אני מקבלת "לא" גורף, ואז אני נושמת עמוק והולכת את ה"לא" הבא - עד בוא ה"כן".

רוצים ללמוד עוד על איך מייצרים מציאות מיטיבה, הצטרפו אלי לבית של ציפור - מפגשים בעלות של 50 ש"ח בלבד, המתקיימת אחת לשבוע בבייתי ביפו. לפרטים ודרכי הגעה, השאירו פרטיכם כאן

אהבתם? שתפו

להיות עם אי ידיעה - המיומנות של העולם החדש

מדוע להיות בשלום עם חוסר וודאות זו אחת המיומנויות החשובות ביותר לכל יזם ואף לכל אדם?

מה הקשר בין חמלה ליעילות?

ולמה כדאי לנו להתנהג יפה לעצמינו

כוונה המונית

בוקר של כוונה 28/6/19

ביטוי עצמי רדיקאלי

על ביטוי עצמי רדיקאלי והגשמה

פרפקציוניזם

למה השאיפה לשלמות יכולה להיות הגורם המעכב אותנו בחיים?

מלאו פרטיכם ויצאתם לדרך